יום רביעי, 22 בפברואר 2012
יום חמישי, 8 בדצמבר 2011
יום שלישי, 26 באוקטובר 2010
יום רביעי, 6 באוקטובר 2010
יום ראשון, 3 באוקטובר 2010
יום שישי, 1 באוקטובר 2010
רכבת הרים ענקית נתקעת באמצע הלופ!! מצמרר!! צפו באנשים התקועים
כך נראית הרכבת בפעילות נורמלית:
וזוהי התקיעה!!! מצמרר:
וזוהי התקיעה!!! מצמרר:
יום ראשון, 26 בספטמבר 2010
בת 92 בהריון במשך 60 שנה
וואנג ג`יחון קשישה בת 92, תושבת העיר Huangjiaotan שבדרום סין, הפתיעה את רופאיה כאשר תוך כדי בדיקתה גילו עובר ללא חיים אשר במשך 60 שנה, נשאה ברחמה. האשה נותחה והוצא מרחמה העובר שהיה מאובן.
לפי דיווח של המגזין הבריטי "דה סאן", הקשישה קיבלה את הבשורה העצובה שבנה מת ברחמה ב1948, אך לא היה בידה לממן את הניתוח הנחוץ כדי להוציאו מגופה.
הסכום שנדרשה לשלם היה כשווי של 100 יורו בזמנו, אך הקשישה הסבירה שזה היה סכום אשר כל משפחתה הרוויחה במשך המון חודשים.
"בדרך כלל עובר מת נופל לבד", הסביר ד"ר ליאו אנבין מבית החולים "קינגשן", היכן שהקשישה מטופלת, הרופא המופתע הבהיר, שמקרה זה נדיר ביותר. במיוחד בגלל שהאשה חיה שש עשורים עם עובר מת ברחמה, והדבר לא גרם לה לבעיות בריאותיות, אפילו לא היו לה סיבוכים הכרוכים במשקל הכבד שנשאה בגיל כל כך מתקדם.
לחצו כאן כדי לראות את הכתבה המקורית באנגלית כפי שפורסמה באתר The Sun.
וואנג ג`יחון לפני שנותחה:
לפי דיווח של המגזין הבריטי "דה סאן", הקשישה קיבלה את הבשורה העצובה שבנה מת ברחמה ב1948, אך לא היה בידה לממן את הניתוח הנחוץ כדי להוציאו מגופה.
הסכום שנדרשה לשלם היה כשווי של 100 יורו בזמנו, אך הקשישה הסבירה שזה היה סכום אשר כל משפחתה הרוויחה במשך המון חודשים.
העובר המאובן שהוצא מרחמה:
"בדרך כלל עובר מת נופל לבד", הסביר ד"ר ליאו אנבין מבית החולים "קינגשן", היכן שהקשישה מטופלת, הרופא המופתע הבהיר, שמקרה זה נדיר ביותר. במיוחד בגלל שהאשה חיה שש עשורים עם עובר מת ברחמה, והדבר לא גרם לה לבעיות בריאותיות, אפילו לא היו לה סיבוכים הכרוכים במשקל הכבד שנשאה בגיל כל כך מתקדם.
לחצו כאן כדי לראות את הכתבה המקורית באנגלית כפי שפורסמה באתר The Sun.
יום שישי, 24 בספטמבר 2010
תכירו את שרה - ההוכחה שגיל הוא באמת רק מספר!!
תכירו את שרה בת ה-92, צופה אדוקה של רוקדים עם כוכבים, שמוכיחה לכולם שאפשר גם אחרת - פשוט להתפעל!!
יום חמישי, 23 בספטמבר 2010
יום רביעי, 22 בספטמבר 2010
דאונים - דגים מעופפים! (כולל סרטון הוכחה)
דָאוֹנים (שם מדעי: Exocoetidae; לרוב דגים מעופפים) הם משפחה של דגים קטנים עד בינוניים בגודלם המאופיינים בסנפירי חזה ארוכים המגיעים אצל מינים רבים עד לקצה הזנב, ובעזרתם הם מסוגלים לדאות באוויר מחוץ למים כשסנפירהם פרוסים.
המשפחה כוללת כ-50 מינים שונים של דגים המשתייכים לבין שבעה לתשעה סוגים. הדגים, המגיעים בדרך כלל לאורך של כ-30 סנטימטרים (אם כי יש כאלה המגיעים ל-45 סנטימטרים), נפוצים בכל האוקיינוסים העיקריים בכדור הארץ, ובייחוד במים טרופיים או סובטרופיים באוקיינוס השקט, האטלנטי וההודי. לרוב הם חיים בקרבת פני המים וניזונים מפלנקטון.
בנוסף לסנפירי החזה הגדולים, גם סנפיר הבטן גדול, ואילו סנפיר הזנב מחולק לשתי אונות, שהתחתונה שבהן היא ארוכה מן העליונה. בזכות סנפירי החזה דמויי הכנפיים, מסוגלים הדגים לזנק מדי פעם מהמים ולנוע באוויר. לאמיתו של דבר, אין הדג המעופף מסוגל לעוף, שכן אין הוא אלא דואה וסנפיריו הגדולים המשמשים כעין כנפי דאייה. בדאייתו מסוגל הדג להכפיל את מהירותו הרגילה ולהגיע למהירות של 60 קילומטרים לשעה ויותר, בדרך כלל למרחקים של עד 200 מטר. ככל הנראה, הדאייה משמשת כאמצעי להימלטות מטורפים כגון טונה (Thunnus), דג חרב (Xiphias gladius) או דגים גדולים אחרים.
הדאונים דואים בלהקות, לרוב. בדרך כלל, הגובה שאליו הם מגיעים בדאיותיהם הוא מטר אחד מעל פני המים, יש והם מתרוממים אף לגובה כחמישה מטרים ועולים עד לסיפוני האוניות.
הסרטון הבא הלקוח מהסדרה Life של ה-BBC רואים את הדאונים בפעולה.
המשפחה כוללת כ-50 מינים שונים של דגים המשתייכים לבין שבעה לתשעה סוגים. הדגים, המגיעים בדרך כלל לאורך של כ-30 סנטימטרים (אם כי יש כאלה המגיעים ל-45 סנטימטרים), נפוצים בכל האוקיינוסים העיקריים בכדור הארץ, ובייחוד במים טרופיים או סובטרופיים באוקיינוס השקט, האטלנטי וההודי. לרוב הם חיים בקרבת פני המים וניזונים מפלנקטון.
בנוסף לסנפירי החזה הגדולים, גם סנפיר הבטן גדול, ואילו סנפיר הזנב מחולק לשתי אונות, שהתחתונה שבהן היא ארוכה מן העליונה. בזכות סנפירי החזה דמויי הכנפיים, מסוגלים הדגים לזנק מדי פעם מהמים ולנוע באוויר. לאמיתו של דבר, אין הדג המעופף מסוגל לעוף, שכן אין הוא אלא דואה וסנפיריו הגדולים המשמשים כעין כנפי דאייה. בדאייתו מסוגל הדג להכפיל את מהירותו הרגילה ולהגיע למהירות של 60 קילומטרים לשעה ויותר, בדרך כלל למרחקים של עד 200 מטר. ככל הנראה, הדאייה משמשת כאמצעי להימלטות מטורפים כגון טונה (Thunnus), דג חרב (Xiphias gladius) או דגים גדולים אחרים.
הדאונים דואים בלהקות, לרוב. בדרך כלל, הגובה שאליו הם מגיעים בדאיותיהם הוא מטר אחד מעל פני המים, יש והם מתרוממים אף לגובה כחמישה מטרים ועולים עד לסיפוני האוניות.
הסרטון הבא הלקוח מהסדרה Life של ה-BBC רואים את הדאונים בפעולה.
יום שלישי, 21 בספטמבר 2010
חשש מהתפרצות הרסנית של השמש ב-2013
"התפרצות ענק של השמש עלולה לשתק את כדור הארץ, בעוד שלוש שנים", כך הזהירו השבוע מדענים בכירים.
החשש הוא כי האסון, המתרחש אחת למאה שנים, יגרום לקריסת מערכות חשמל ותקשורת, להשבתת מטוסים, סגירת האינטרנט ופגיעה חמורה בתוצרת המזון העולמית.
בשנת 1859 כבר אירעה התפרצות סולארית אדירת ממדים, שזרעה הרס וחורבן באירופה וארה"ב, אולם אז בני האדם לא היו תלויים בחשמל ותקשורת בדומה למצב כיום. הסערה של 1859 גרמה לשריפתם של כבלי טלגרף לאורך שתי היבשות.
החשש מאסון, שידמה בעוצמתו לאלו המופיעים באחד משוברי הקופות של הוליווד, גרם לשר ההגנה הבריטי – ד"ר ליאם פוקס - לקיים ועידת חירום השבוע, בה קרא למדענים לפתח אסטרטגיה לצמצום הנזקים, במידה ותתרחש התפרצות על פני השמש, הזהה בעוצמתה לזו של 1859.
ע"פ המדענים, השמש תגיע לשלב קריטי במחזורה בשנת 2013. נחשולי אנרגיה מגנטית באטמוספרה של השמש צפויים לגרום להתפרצויות ענק, בהן נפלטים קרני גמא, רנטגן וחלקיקים. פעילות שכזו מתרחשת על פני השמש אחת למאה שנים בממוצע, כך שלפי הסטטיסטיקה אנחנו כבר היינו צריכים לחוות קטסטרופה כזו או אחרת, מה שכמובן לא אומר שדילגנו על ההתפרצות הצפויה.
ההתפרצות של 1859 גרמה לכך ששני שלישים משמי כדור הארץ כוסו בגוון אדמדם, מראות דומים עלולים לחזור גם בקרוב בערי העולם. ב-1989 התרחשה התפרצות קטנה בהרבה, שגרמה לקריסתן של תחנות כוח בקוויבק, קנדה.
החשש הוא כי האסון, המתרחש אחת למאה שנים, יגרום לקריסת מערכות חשמל ותקשורת, להשבתת מטוסים, סגירת האינטרנט ופגיעה חמורה בתוצרת המזון העולמית.
בשנת 1859 כבר אירעה התפרצות סולארית אדירת ממדים, שזרעה הרס וחורבן באירופה וארה"ב, אולם אז בני האדם לא היו תלויים בחשמל ותקשורת בדומה למצב כיום. הסערה של 1859 גרמה לשריפתם של כבלי טלגרף לאורך שתי היבשות.החשש מאסון, שידמה בעוצמתו לאלו המופיעים באחד משוברי הקופות של הוליווד, גרם לשר ההגנה הבריטי – ד"ר ליאם פוקס - לקיים ועידת חירום השבוע, בה קרא למדענים לפתח אסטרטגיה לצמצום הנזקים, במידה ותתרחש התפרצות על פני השמש, הזהה בעוצמתה לזו של 1859.
ע"פ המדענים, השמש תגיע לשלב קריטי במחזורה בשנת 2013. נחשולי אנרגיה מגנטית באטמוספרה של השמש צפויים לגרום להתפרצויות ענק, בהן נפלטים קרני גמא, רנטגן וחלקיקים. פעילות שכזו מתרחשת על פני השמש אחת למאה שנים בממוצע, כך שלפי הסטטיסטיקה אנחנו כבר היינו צריכים לחוות קטסטרופה כזו או אחרת, מה שכמובן לא אומר שדילגנו על ההתפרצות הצפויה.
ההתפרצות של 1859 גרמה לכך ששני שלישים משמי כדור הארץ כוסו בגוון אדמדם, מראות דומים עלולים לחזור גם בקרוב בערי העולם. ב-1989 התרחשה התפרצות קטנה בהרבה, שגרמה לקריסתן של תחנות כוח בקוויבק, קנדה.
יום ראשון, 19 בספטמבר 2010
לא יאומן!! סוזן בוייל לפני ואחרי - כנראה שהכסף באמת עושה את ההבדל
"אין אישה לא יפה - יש אישה ענייה.."
סוזן בוייל, התפרסמה בזכות הקול המדהים שלה. מסתבר שעם הפרסום בא הכסף, ועם הכסף בא היופי!
כך היתה נראית לפני שהיתה מפורסמת..
אחרי שסידרה את הגבות..
אחרי עיצוב שיער, אופנה ו.. הרבה כסף!!
סוזן בוייל, התפרסמה בזכות הקול המדהים שלה. מסתבר שעם הפרסום בא הכסף, ועם הכסף בא היופי!
כך היתה נראית לפני שהיתה מפורסמת..
אחרי שסידרה את הגבות..
אחרי עיצוב שיער, אופנה ו.. הרבה כסף!!
יום שלישי, 14 בספטמבר 2010
יום חמישי, 9 בספטמבר 2010
התאונה הנוראית ביותר בהיסטוריה- על אסון האליפקס!
זה היה הפיצוץ מעשה ידי אדם הגדול ביותר בהיסטוריה עד אז, והפיצוץ הלא-מכוון הגדול ביותר בהיסטוריה מאז ועד ימינו !!
כמות חומר הנפץ שנעשה בה שימוש בפיגוע טרור היא בדרך כלל מוגבלת: קשה לצבור, להסתיר ואז לשנע כמויות גדולות של חומרים בעייתים שכאלה. המגבלה הזו אינה משפיעה על צבאות וממשלות- וזו הסיבה לכך שתאונות בחומרי נפץ הן מסוכנות והרסניות הרבה יותר מפיגועי טרור- כפי שלמדו על בשרם הקנדים, בתחילת המאה העשרים.
העיר האליפקס שבקנדה הייתה מרכז לוגיסטי חשוב מאוד עבור בעלות הברית במלחמת העולם הראשונה. אחת הסיבות המרכזיות לכך הייתה מבנה הנמל שלה: המעגן היה חבוי עמוק בתוך היבשת וכדי להכנס לתוכו יש לעבור בתעלה צרה המכונה 'The Narrows'. התעלה הצרה הגנה על המעגן מפני צוללות אויב ועל כן משך אליו הנמל שבהאליפקס ספינות מכל העולם.
אחת מאותן ספינות הייתה הסוחרת הצרפתית 'מון-בלאן'. המון-בלאן הגיעה להאליפקס בחמישי בדצמבר, 1917, בשעת לילה מאוחרת- אך לא יכלה להכנס פנימה. שעריו של הנמל נסגרו בכל לילה לתנועת ספינות כהגנה מפני צוללות, והמון-בלאן נאלצה להטיל עוגן מחוץ לנמל. השכם בבוקר למחרת מיהרו אנשי הצוות להשיט את הספינה אל הנמל. הייתה להם סיבה טובה למהר: המון-בלאן הייתה עמוסה בכמה אלפי טונות של חומרי נפץ מכל הסוגים, ביניהם כ-200 טונות של TNT.
ה-TNT נכנס לשימוש בצבאות הגדולים כמה שנים קודם לכן, והיה התפתחות דרמטית בהיסטוריה הצבאית. התכונה החשובה שלו, ליישומים צבאיים, היא שהוא הופך לנוזל בטמפרטורה נמוכה יחסית- ולכן ניתן לשפוך אותו לתוך פגזים ולעצב אותו לצורה הרצויה.
באותה השעה יצאה מתוך הנמל ספינת סוחר בלגית בשם 'אימו', בדרכה לניו-יורק כדי לאסוף מזון וציוד לאירופה.
כשהתקרבה האימו לאזור הצר של ה- Narrows הבחינה בספינה שלישית העושה דרכה אף היא לתוך התעלה. חוקי הימאות קובעים ששתי ספינות המפליגות זו לקראת זו צריכות לפנות ימינה, כדי לחלוף אחת את השניה על דופן שמאל. במקרה הזה הספינה שנכנסה לנמל הייתה צריכה לפנות דווקא שמאלה כדי לעגון ברציף, ולכן החליטו רב-החובל של האימו וזה של הספינה שמולו להפר את הנוהג הקבוע במודע ובהסכמה הדדית, כדי לאפשר לספינה השניה גישה נוחה יותר אל הרציף. הן חלפו זו על פני זו על דופן ימין, והתוצאה הייתה שבתום התמרון הייתה האימו קרובה לגדה השמאלית של התעלה- במונחים ימיים, היא הייתה בצד הלא נכון של הכביש. זאת ועוד, האימו הפליגה מהר- מהר מדי, כך נדמה, מהמהירות המקובלת בתוך תעלה צרה.
בדיוק ברגע זה נכנסה גם המון-בלאן לתעלה הצרה. רב-החובל שלה הבחין באימו המתקרבת לקראתם, וצפר לה צפירה אחת. צפירה אחת משמעותה 'אני רוצה לחלוף אותך על דופן שמאל שלי', ובתרגום למי שאינו ימאי – 'זה הנתיב שלי, טמבל, תחזור לשלך.'
רב-החובל של האימו לא הסכים לשנות את נתיבו. אולי הוא חשב שהוא מפליג מהר מדי ושלא לא יספיק לפנות ימינה בזמן. אולי הוא קיווה שרב-החובל של המון-בלאן יהיה נחמד מספיק כדי לפנות לו את הדרך. אולי פשוט התנהג בבריונות. אנחנו לעולם נדע מכיוון שעשרים דקות לאחר מכן הוא ומרבית צוותה של האימו כבר לא היו בין החיים.
האימו צפרה פעמיים, מאותת למון-בלאן שהיא מתכוונת להשאר בנתיבה ושהמון-בלאן מתבקשת לפנות שמאלה. בין שתי הספינות התנהלה תקשורת צפירות קדחתנית כדי לנסות ולפתור את התסבוכת, אבל בתוך דקות ספורות הבינו שני רבי-החובלים שאם לא יעשו משהו ומהר, ההתנגשות תהיה בלתי נמנעת.
המון-בלאן שברה שמאלה בחדות, לכיוון מרכז התעלה. האימו סובבה את מדחפיה לאחור כדי לבלום, אבל בלימה זו גרמה לחרטום שלה לפנות ימינה, גם כן לכיוון מרכז התעלה.
בשעה שמונה ושלושים בבוקר התנגשו המון בלאן והאימו. מתכת פגעה במתכת וניצוצות עפו לכל עבר. שריפה פרצה על סיפונה של המון בלאן.
צוותה של המון-בלאן ניסה בתחילה לכבות את הדליקה, אבל כשהבינו המלחים שהאש יצאה משליטה מיהרו לנטוש את הספינה. בעודם חותרים בסירת ההצלה ומתרחקים מחבית חומר הנפץ הבוערת שהייתה ספינתם, צעקו הימאים הצרפתים לצוותה של האימו שהספינה שלצידם היא מלכודת מוות מהגיהנום. לרוע המזל, אף אחד על האימו- שמלחיה היו ברובם נורווגיים- לא ידע צרפתית. בנוסף, המון-בלאן לא נשאה שום דגל, שלט או סימון אחר שיתריע מפני המטען הקטלני שכעת בער על סיפונה.
רשויות הנמל של האליפקס, שגם להם לא היה מושג על גודל הצרה, נכנסו לפעולה. ספינות כיבוי נשלחו להתיז מים על המון-בלאן וכוחות הצלה התרכזו על הרציפים, מוכנים לקלוט נפגעים אם יהיו. מאות צופים סקרנים התגודדו משני גדות התעלה.
בינתיים הספיקו המלחים של המון-בלאן להגיע אל חוף מבטחים וברחו כל עוד נפשם בם, מקווים להתרחק מהמקום מהר ככל שרגליהם יוכלו לשאת אותם. בדרך חלפו ליד תחנת רכבת ופגשו את וינס קולמן, אחד הפקחים. הם הצליחו להסביר לו במה מדובר ווינס החל בורח אף הוא. כעבור רגע, עם זאת, נזכר הפקח שבעוד כמה דקות אמורה רכבת עמוסה במאות נוסעים להכנס לתחנה. הוא היסס, ואז פנה לאחור ורץ בחזרה אל המשרד.
בתשע וארבע דקות התפוצצה המון-בלאן. זה היה הפיצוץ מעשה ידי אדם הגדול ביותר בהיסטוריה עד אז, והפיצוץ הלא-מכוון הגדול ביותר בהיסטוריה מאז ועד ימינו.
TNT הוא חומר נפץ מסוג 'מרסק'- חנ"מ, בקיצור. מקור עוצמתו טמון בפירוק של המולקולה המהווה את חומר הנפץ. תהליך זה, המכונה 'ניפוץ' (Detonation) יוצר גל הלם אדיר החולף דרך החנ"מ במהירות של עד שמונה קילומטרים בשניה, כשכל מולקולה שמתפרקת משחררת אנרגיה שגורמת לפירוק של שכנתה, וכן הלאה. גל ההדף שנוצר כתוצאה מההתרחבות המהירה של הגזים הלוהטים הוא זה שיוצר את מירב הנזק כתוצאה מניפוץ החנ"מ.
שני קילומטרים רבועים של שטח עירוני ליד הנמל שוטחו לחלוטין. הנזק היה כה מוחלט עד שאנשים שגרו במקום כל חייהם לא יכלו לזהות את המקום בו עמד פעם ביתם. 1500 איש נהרגו במקום בו עמדו. גל ההדף של הפיצוץ, שעוצמתו הייתה כחמישית מזו של הפצצה שהוטלה על הירושימה, טלטל ספינות שהפליגו בים במרחק של כשלושים קילומטרים. חלק מהעוגן של המון-בלאן, חתיכת מתכת במשקל של כחצי טון, הועף למרחק של ארבע קילומטרים.
הפיצוץ העז הרים גל צונאמי בגובה 18 מטר ששטף את שני צידי התעלה. אנשים ששרדו את הפיצוץ עצמו טבעו תחת המים הגועשים, המומים מכדי לנסות ולהציל את עצמם. בכל רחבי האליפקס נפלו מנורות גז ותנורים שחיממו את הבתים בדצמבר הקר, ושריפות ענק כילו שכונות שלמות. עוד חמש מאות איש נהרגו בדליקות.
כתשעת אלפים איש נפצעו בדרגות חומרה שונות. אחת הפציעות הנפוצות ביותר הייתה פגיעת עיניים: רבים צפו במאמצי הכבאים מבעד לחלונות ביתם כשהתפוצצה המון-בלאן, ושברי הזכוכית מהחלונות פצעו מאות בני אדם. עשרות מהם התעוורו לתמיד. בשנים שאחר כך הפכה האליפקס למרכז עולמי לטיפול בפציעות עיניים כתוצאה מהאחוז הגבוה יחסית באוכלוסיה שסבל מהן.
וינס קולמן, פקח הרכבת, נהרג במשרדו- לא לפני שהספיק לשלוח מסרים בהולים לכל הרכבות הנכנסות והורה להן לעצור במקומן. חייהם של מאות נוסעים ניצלו בזכות הגבורה וההקרבה העילאית של פקח רכבת אחד. קולמן נחשב היום לאחד הגיבורים הגדולים של קנדה.
כמות חומר הנפץ שנעשה בה שימוש בפיגוע טרור היא בדרך כלל מוגבלת: קשה לצבור, להסתיר ואז לשנע כמויות גדולות של חומרים בעייתים שכאלה. המגבלה הזו אינה משפיעה על צבאות וממשלות- וזו הסיבה לכך שתאונות בחומרי נפץ הן מסוכנות והרסניות הרבה יותר מפיגועי טרור- כפי שלמדו על בשרם הקנדים, בתחילת המאה העשרים.
העיר האליפקס שבקנדה הייתה מרכז לוגיסטי חשוב מאוד עבור בעלות הברית במלחמת העולם הראשונה. אחת הסיבות המרכזיות לכך הייתה מבנה הנמל שלה: המעגן היה חבוי עמוק בתוך היבשת וכדי להכנס לתוכו יש לעבור בתעלה צרה המכונה 'The Narrows'. התעלה הצרה הגנה על המעגן מפני צוללות אויב ועל כן משך אליו הנמל שבהאליפקס ספינות מכל העולם.
אחת מאותן ספינות הייתה הסוחרת הצרפתית 'מון-בלאן'. המון-בלאן הגיעה להאליפקס בחמישי בדצמבר, 1917, בשעת לילה מאוחרת- אך לא יכלה להכנס פנימה. שעריו של הנמל נסגרו בכל לילה לתנועת ספינות כהגנה מפני צוללות, והמון-בלאן נאלצה להטיל עוגן מחוץ לנמל. השכם בבוקר למחרת מיהרו אנשי הצוות להשיט את הספינה אל הנמל. הייתה להם סיבה טובה למהר: המון-בלאן הייתה עמוסה בכמה אלפי טונות של חומרי נפץ מכל הסוגים, ביניהם כ-200 טונות של TNT.
ה-TNT נכנס לשימוש בצבאות הגדולים כמה שנים קודם לכן, והיה התפתחות דרמטית בהיסטוריה הצבאית. התכונה החשובה שלו, ליישומים צבאיים, היא שהוא הופך לנוזל בטמפרטורה נמוכה יחסית- ולכן ניתן לשפוך אותו לתוך פגזים ולעצב אותו לצורה הרצויה.
באותה השעה יצאה מתוך הנמל ספינת סוחר בלגית בשם 'אימו', בדרכה לניו-יורק כדי לאסוף מזון וציוד לאירופה.
כשהתקרבה האימו לאזור הצר של ה- Narrows הבחינה בספינה שלישית העושה דרכה אף היא לתוך התעלה. חוקי הימאות קובעים ששתי ספינות המפליגות זו לקראת זו צריכות לפנות ימינה, כדי לחלוף אחת את השניה על דופן שמאל. במקרה הזה הספינה שנכנסה לנמל הייתה צריכה לפנות דווקא שמאלה כדי לעגון ברציף, ולכן החליטו רב-החובל של האימו וזה של הספינה שמולו להפר את הנוהג הקבוע במודע ובהסכמה הדדית, כדי לאפשר לספינה השניה גישה נוחה יותר אל הרציף. הן חלפו זו על פני זו על דופן ימין, והתוצאה הייתה שבתום התמרון הייתה האימו קרובה לגדה השמאלית של התעלה- במונחים ימיים, היא הייתה בצד הלא נכון של הכביש. זאת ועוד, האימו הפליגה מהר- מהר מדי, כך נדמה, מהמהירות המקובלת בתוך תעלה צרה.
בדיוק ברגע זה נכנסה גם המון-בלאן לתעלה הצרה. רב-החובל שלה הבחין באימו המתקרבת לקראתם, וצפר לה צפירה אחת. צפירה אחת משמעותה 'אני רוצה לחלוף אותך על דופן שמאל שלי', ובתרגום למי שאינו ימאי – 'זה הנתיב שלי, טמבל, תחזור לשלך.'
רב-החובל של האימו לא הסכים לשנות את נתיבו. אולי הוא חשב שהוא מפליג מהר מדי ושלא לא יספיק לפנות ימינה בזמן. אולי הוא קיווה שרב-החובל של המון-בלאן יהיה נחמד מספיק כדי לפנות לו את הדרך. אולי פשוט התנהג בבריונות. אנחנו לעולם נדע מכיוון שעשרים דקות לאחר מכן הוא ומרבית צוותה של האימו כבר לא היו בין החיים.
האימו צפרה פעמיים, מאותת למון-בלאן שהיא מתכוונת להשאר בנתיבה ושהמון-בלאן מתבקשת לפנות שמאלה. בין שתי הספינות התנהלה תקשורת צפירות קדחתנית כדי לנסות ולפתור את התסבוכת, אבל בתוך דקות ספורות הבינו שני רבי-החובלים שאם לא יעשו משהו ומהר, ההתנגשות תהיה בלתי נמנעת.
המון-בלאן שברה שמאלה בחדות, לכיוון מרכז התעלה. האימו סובבה את מדחפיה לאחור כדי לבלום, אבל בלימה זו גרמה לחרטום שלה לפנות ימינה, גם כן לכיוון מרכז התעלה.
בשעה שמונה ושלושים בבוקר התנגשו המון בלאן והאימו. מתכת פגעה במתכת וניצוצות עפו לכל עבר. שריפה פרצה על סיפונה של המון בלאן.
צוותה של המון-בלאן ניסה בתחילה לכבות את הדליקה, אבל כשהבינו המלחים שהאש יצאה משליטה מיהרו לנטוש את הספינה. בעודם חותרים בסירת ההצלה ומתרחקים מחבית חומר הנפץ הבוערת שהייתה ספינתם, צעקו הימאים הצרפתים לצוותה של האימו שהספינה שלצידם היא מלכודת מוות מהגיהנום. לרוע המזל, אף אחד על האימו- שמלחיה היו ברובם נורווגיים- לא ידע צרפתית. בנוסף, המון-בלאן לא נשאה שום דגל, שלט או סימון אחר שיתריע מפני המטען הקטלני שכעת בער על סיפונה.
רשויות הנמל של האליפקס, שגם להם לא היה מושג על גודל הצרה, נכנסו לפעולה. ספינות כיבוי נשלחו להתיז מים על המון-בלאן וכוחות הצלה התרכזו על הרציפים, מוכנים לקלוט נפגעים אם יהיו. מאות צופים סקרנים התגודדו משני גדות התעלה.
בינתיים הספיקו המלחים של המון-בלאן להגיע אל חוף מבטחים וברחו כל עוד נפשם בם, מקווים להתרחק מהמקום מהר ככל שרגליהם יוכלו לשאת אותם. בדרך חלפו ליד תחנת רכבת ופגשו את וינס קולמן, אחד הפקחים. הם הצליחו להסביר לו במה מדובר ווינס החל בורח אף הוא. כעבור רגע, עם זאת, נזכר הפקח שבעוד כמה דקות אמורה רכבת עמוסה במאות נוסעים להכנס לתחנה. הוא היסס, ואז פנה לאחור ורץ בחזרה אל המשרד.
בתשע וארבע דקות התפוצצה המון-בלאן. זה היה הפיצוץ מעשה ידי אדם הגדול ביותר בהיסטוריה עד אז, והפיצוץ הלא-מכוון הגדול ביותר בהיסטוריה מאז ועד ימינו.
TNT הוא חומר נפץ מסוג 'מרסק'- חנ"מ, בקיצור. מקור עוצמתו טמון בפירוק של המולקולה המהווה את חומר הנפץ. תהליך זה, המכונה 'ניפוץ' (Detonation) יוצר גל הלם אדיר החולף דרך החנ"מ במהירות של עד שמונה קילומטרים בשניה, כשכל מולקולה שמתפרקת משחררת אנרגיה שגורמת לפירוק של שכנתה, וכן הלאה. גל ההדף שנוצר כתוצאה מההתרחבות המהירה של הגזים הלוהטים הוא זה שיוצר את מירב הנזק כתוצאה מניפוץ החנ"מ.
שני קילומטרים רבועים של שטח עירוני ליד הנמל שוטחו לחלוטין. הנזק היה כה מוחלט עד שאנשים שגרו במקום כל חייהם לא יכלו לזהות את המקום בו עמד פעם ביתם. 1500 איש נהרגו במקום בו עמדו. גל ההדף של הפיצוץ, שעוצמתו הייתה כחמישית מזו של הפצצה שהוטלה על הירושימה, טלטל ספינות שהפליגו בים במרחק של כשלושים קילומטרים. חלק מהעוגן של המון-בלאן, חתיכת מתכת במשקל של כחצי טון, הועף למרחק של ארבע קילומטרים.
הפיצוץ העז הרים גל צונאמי בגובה 18 מטר ששטף את שני צידי התעלה. אנשים ששרדו את הפיצוץ עצמו טבעו תחת המים הגועשים, המומים מכדי לנסות ולהציל את עצמם. בכל רחבי האליפקס נפלו מנורות גז ותנורים שחיממו את הבתים בדצמבר הקר, ושריפות ענק כילו שכונות שלמות. עוד חמש מאות איש נהרגו בדליקות.
כתשעת אלפים איש נפצעו בדרגות חומרה שונות. אחת הפציעות הנפוצות ביותר הייתה פגיעת עיניים: רבים צפו במאמצי הכבאים מבעד לחלונות ביתם כשהתפוצצה המון-בלאן, ושברי הזכוכית מהחלונות פצעו מאות בני אדם. עשרות מהם התעוורו לתמיד. בשנים שאחר כך הפכה האליפקס למרכז עולמי לטיפול בפציעות עיניים כתוצאה מהאחוז הגבוה יחסית באוכלוסיה שסבל מהן.
וינס קולמן, פקח הרכבת, נהרג במשרדו- לא לפני שהספיק לשלוח מסרים בהולים לכל הרכבות הנכנסות והורה להן לעצור במקומן. חייהם של מאות נוסעים ניצלו בזכות הגבורה וההקרבה העילאית של פקח רכבת אחד. קולמן נחשב היום לאחד הגיבורים הגדולים של קנדה.
יום שישי, 3 בספטמבר 2010
יום חמישי, 2 בספטמבר 2010
החלום הרטוב של כל אישה!!!!! הגברים ייצחקו!!
המעצב פטר ג'קוביק מצא דרך לשלב שתי אהבות גדולות של נשים במוצר אחד!!
הנה קולקצית התיקים על עקבים שלו :
הנה קולקצית התיקים על עקבים שלו :
יום רביעי, 1 בספטמבר 2010
יום שלישי, 31 באוגוסט 2010
עידן קפון פותח הכל "אני שכנעתי את ההפקה לקחת אותי העונה". מסמך נדיר!
בזמן שבהפקת הישרדות ובערוץ 10 בוחרים להתערב בצורה בוטה בנסיון לגרום למהפך ולהביא לזכייתה של שרון רפאלי, הבלוג החליט לתת במה לשורד שבאמת שרד כבר הכל - עידן קפון. קבלו את קפון בלי מסכות ואם כל האמת על הדרך בה הוא הוא נלחם להשתתף בעונה הזאת, וגם מה הוא חושב על ההפקה שמקדמת את שרון? לבסוף יש התנצלות בפני גיא זוארץ.
קודם כל, חשוב לי לפתוח ולציין שעם כל הכבוד לתחרות ביני, בשבקין, מקס ושרון על תואר השורד האחרון, אתמול ציינו את יום הולדתו של גלעד שליט, השורד האמיתי של מדינת ישראל שבאמת כבר הגיע הזמן לשחרר אותו. פשוט בושה שזעקה שלמה של משפחת שליט ועם ישראל שצעד מאחוריהם (ביניהם גם אני ואיתי שטראוס) נשארת ללא התיחסות וללא מענה.
אם שמתם לב, מבין כל הפיינליסטים רק שרון קבלה במה רשמית בכתבה מאד גדולה במגזין סוף השבוע של ישראל היום שמאדרת, משבחת ומהללת אותה; בשבקין קיבל כתבה גדולה לפני שבוע במוסף שבעה לילות ורק אני ושפקס נותרנו בצד. זה מאד מזכיר לי את גמר העונה השלישית, אז רגע לפני הגמר טלכו קיבל כתבה גדולה במוסף סוף השבוע של מעריב ואילו שי נותר בצל. צוחק מי שצוחק אחרון.בסוף אנחנו זוכרים מי ניצח.
אבל זה כבר ממזמן לא מפתיע אותי כי זה הסיפור שלי גם לאורך כל המשחק. אני היחידי מבין השורדים שהשתתפו מחדש שלא פנו אליהם, אלא אני הייתי זה שפנה להפקה ושכנעתי אותם לשתף אותי, בדיוק כמו בעונה הראשונה, אז הייתי השורד היחידי שלא הוזמן לאודישנים, אלא יצרתי קשר עם העורך הראשי ושכנעתי אותו לתת לי הזדמנות להוכיח את עצמי . גם בשדה התעופה הבנתי שאני בצרות צרורות כשראיתי שכולם הגיעו עם בריתות מוכנות מהבית. אנגלנדר הסתחבק עם מרינה כאילו הם מכירים שנים וגם דן הצטרף אליהם לאחר מספר ימים, מעיין ומירית היו בלתי ניתנות להפרדה והצטופפו בחברת בשבקין והיחידה שהייתה בודדה כמוני הייתה אביגיל, אלגנטית (התאימה את צבע החולצה למזוודה וזה מיד לכד את תשומת ליבי) ושקטה.
גם על האי לא הפסיקו לרדוף אותי. כבר בתחילת המשחק מעיין אמרה לי שהיא לא יכולה לסבול את מרינה וגם בשבקין שיגע אותי שצריך להדיח את אנגלנדר כי הוא פחד שהוא יקח לו חסינויות בהמשך. אני דווקא ניסיתי להעביר את המידע למרינה, אבל מרוב שהיא לא האמינה לי מהעונה הראשונה היא מיד רצה למעין וספרה לה את מה שאמרתי (קטע שלא שודר). מעין כמובן הגנה על עצמה וספרה שאני משקר. כתוצאה מכך הפכתי מיד למועמד ראשון ו-ודאי להדחה. כך למעשה התנהל כל המשחק שלי. כל הזמן רצו להדיח אותי, אבל תמיד שמרתי על קור רוח כי במשחק הזה כל דקה הכל יכול להשתנות וכך אכן היה. רצו להדיח אותי ואז רבו על הגרלה, רצו להדיח אותי ואז רבו על עוגת שוקולד ואני תמיד נצלתי את המצב כדי לחבור לשני הצדדים ולהסית אותם אחד נגד השני.
אני מרגיש שנתתי את הנשמה במשחק הזה. יצאתי לעונה הזו באמצע החורף, בלי הכנה ועם כרס של אחד שיושב במשרד כל היום. אבל כבר מהתחלה קפצתי במים על אריאלה והצלתי את השבט (טקטיקה שמנו המציא דרך אגב, פשוט אף אחד לא רצה לקפוץ על אריאלה כי חששו שזה לא יראה טוב בטלוויזיה), לקחתי אחריות להוביל את השבט בעיניים עיוורות, נתתי פייט לבשבקין מתחת למים, אכלתי שרצים בשביל הוטו, זכיתי בחסינות וויתרתי עליה, נקרעתי על העמוד ועוד... בנוסף, אתם אולי לא רואים את זה, אבל אל תשכחו שאנשים גם חיים שם על האי הזה. בשבקין היה אלוף המחנאות ותמיד דאג לאש, גם איתי, דן, גיא ואנגלנדר היו מאד פעילים וגם אני. תמיד נתתי יד במחנה, התעסקתי המון באש, בעיקר בימי שבט מאיון. וכמובן, השקעתי המון גם בצד האסטרטגי של המשחק. הגעתי לבד ונרדף והצלחתי להגיע עד הלום. לאורך הדרך, למרות כל האזהרות נגדי, היו לי בריתות עם כל היושבים בחבר המושבעים ולפעמים אפילו פעמיים עם שחקנים (כמו דן ומירית) שכבר פעלתי פעם אחת נגד הברית שלהם. חברתי לשפקס בתחילת האיחוד כשאף אחד עדיין לא ספר אותו והברית הזו שאני ומקס אוהבים לכנות אותה בשם "כשקפון פגש את שפקס" הוכיחה את עצמה בצורה משמעותית. הגעתי עם יריבים מעונות קודמות, כמעט חסר סיכוי להתקדם והחלטתי שבמקום לבנות בריתות פשוט אפרק אותן וכך היה (גם בהדחה של לידר אל תשכחו שהוטו היה אצל אביגיל, כך שהכוח להחליט מי יודח בברית של שפקס היה בידיים של הברית שלי עם נתן ואביגיל). אני חושב שאני ואביגיל גם הפכנו למתמודדים הראשונים בהישרדות שלקחנו בחשבון, בעודנו על האי, גם את ההצבעה באס.אמ.אסים כחלק מהאסטרטגיה שלנו. היה לנו ברור שמסורת הדחת הקהל שהחלה בעונה השנייה תחול גם בעונה הרביעית ולכן חשוב להגיע לגמר עם שפקס שיהיה קשה לעיכול בקרב קהל הצופים הישראלי שפחות מעריך אסטרטגיות ויותר אוהב לסמס לבשבקינים וטומי למיניהם.
הכל, אבל הכל למען אמא שלי שהבטחתי לה עוד בעונה הראשונה שאביא לה את הפרס ולמען עדי, אהובתי, איתה אני עומד להתחתן.
אז זהו, זה הסיפור שלי.
ועוד דבר קטן. הבנתי שגיא זו-ארץ מאד נעלב מהדברים שאמרתי עליו בראיון לפנאי פלוס. זה נאמר בבדיחות הדעת בלי כוונה לפגוע בו. הבחור מעולם לא עשה לי כלום באופן אישי, אז אני רוצה לנצל את הבמה הזו גם כדי להתנצל.
קודם כל, חשוב לי לפתוח ולציין שעם כל הכבוד לתחרות ביני, בשבקין, מקס ושרון על תואר השורד האחרון, אתמול ציינו את יום הולדתו של גלעד שליט, השורד האמיתי של מדינת ישראל שבאמת כבר הגיע הזמן לשחרר אותו. פשוט בושה שזעקה שלמה של משפחת שליט ועם ישראל שצעד מאחוריהם (ביניהם גם אני ואיתי שטראוס) נשארת ללא התיחסות וללא מענה.
אם שמתם לב, מבין כל הפיינליסטים רק שרון קבלה במה רשמית בכתבה מאד גדולה במגזין סוף השבוע של ישראל היום שמאדרת, משבחת ומהללת אותה; בשבקין קיבל כתבה גדולה לפני שבוע במוסף שבעה לילות ורק אני ושפקס נותרנו בצד. זה מאד מזכיר לי את גמר העונה השלישית, אז רגע לפני הגמר טלכו קיבל כתבה גדולה במוסף סוף השבוע של מעריב ואילו שי נותר בצל. צוחק מי שצוחק אחרון.בסוף אנחנו זוכרים מי ניצח.
אבל זה כבר ממזמן לא מפתיע אותי כי זה הסיפור שלי גם לאורך כל המשחק. אני היחידי מבין השורדים שהשתתפו מחדש שלא פנו אליהם, אלא אני הייתי זה שפנה להפקה ושכנעתי אותם לשתף אותי, בדיוק כמו בעונה הראשונה, אז הייתי השורד היחידי שלא הוזמן לאודישנים, אלא יצרתי קשר עם העורך הראשי ושכנעתי אותו לתת לי הזדמנות להוכיח את עצמי . גם בשדה התעופה הבנתי שאני בצרות צרורות כשראיתי שכולם הגיעו עם בריתות מוכנות מהבית. אנגלנדר הסתחבק עם מרינה כאילו הם מכירים שנים וגם דן הצטרף אליהם לאחר מספר ימים, מעיין ומירית היו בלתי ניתנות להפרדה והצטופפו בחברת בשבקין והיחידה שהייתה בודדה כמוני הייתה אביגיל, אלגנטית (התאימה את צבע החולצה למזוודה וזה מיד לכד את תשומת ליבי) ושקטה.
גם על האי לא הפסיקו לרדוף אותי. כבר בתחילת המשחק מעיין אמרה לי שהיא לא יכולה לסבול את מרינה וגם בשבקין שיגע אותי שצריך להדיח את אנגלנדר כי הוא פחד שהוא יקח לו חסינויות בהמשך. אני דווקא ניסיתי להעביר את המידע למרינה, אבל מרוב שהיא לא האמינה לי מהעונה הראשונה היא מיד רצה למעין וספרה לה את מה שאמרתי (קטע שלא שודר). מעין כמובן הגנה על עצמה וספרה שאני משקר. כתוצאה מכך הפכתי מיד למועמד ראשון ו-ודאי להדחה. כך למעשה התנהל כל המשחק שלי. כל הזמן רצו להדיח אותי, אבל תמיד שמרתי על קור רוח כי במשחק הזה כל דקה הכל יכול להשתנות וכך אכן היה. רצו להדיח אותי ואז רבו על הגרלה, רצו להדיח אותי ואז רבו על עוגת שוקולד ואני תמיד נצלתי את המצב כדי לחבור לשני הצדדים ולהסית אותם אחד נגד השני.
אני מרגיש שנתתי את הנשמה במשחק הזה. יצאתי לעונה הזו באמצע החורף, בלי הכנה ועם כרס של אחד שיושב במשרד כל היום. אבל כבר מהתחלה קפצתי במים על אריאלה והצלתי את השבט (טקטיקה שמנו המציא דרך אגב, פשוט אף אחד לא רצה לקפוץ על אריאלה כי חששו שזה לא יראה טוב בטלוויזיה), לקחתי אחריות להוביל את השבט בעיניים עיוורות, נתתי פייט לבשבקין מתחת למים, אכלתי שרצים בשביל הוטו, זכיתי בחסינות וויתרתי עליה, נקרעתי על העמוד ועוד... בנוסף, אתם אולי לא רואים את זה, אבל אל תשכחו שאנשים גם חיים שם על האי הזה. בשבקין היה אלוף המחנאות ותמיד דאג לאש, גם איתי, דן, גיא ואנגלנדר היו מאד פעילים וגם אני. תמיד נתתי יד במחנה, התעסקתי המון באש, בעיקר בימי שבט מאיון. וכמובן, השקעתי המון גם בצד האסטרטגי של המשחק. הגעתי לבד ונרדף והצלחתי להגיע עד הלום. לאורך הדרך, למרות כל האזהרות נגדי, היו לי בריתות עם כל היושבים בחבר המושבעים ולפעמים אפילו פעמיים עם שחקנים (כמו דן ומירית) שכבר פעלתי פעם אחת נגד הברית שלהם. חברתי לשפקס בתחילת האיחוד כשאף אחד עדיין לא ספר אותו והברית הזו שאני ומקס אוהבים לכנות אותה בשם "כשקפון פגש את שפקס" הוכיחה את עצמה בצורה משמעותית. הגעתי עם יריבים מעונות קודמות, כמעט חסר סיכוי להתקדם והחלטתי שבמקום לבנות בריתות פשוט אפרק אותן וכך היה (גם בהדחה של לידר אל תשכחו שהוטו היה אצל אביגיל, כך שהכוח להחליט מי יודח בברית של שפקס היה בידיים של הברית שלי עם נתן ואביגיל). אני חושב שאני ואביגיל גם הפכנו למתמודדים הראשונים בהישרדות שלקחנו בחשבון, בעודנו על האי, גם את ההצבעה באס.אמ.אסים כחלק מהאסטרטגיה שלנו. היה לנו ברור שמסורת הדחת הקהל שהחלה בעונה השנייה תחול גם בעונה הרביעית ולכן חשוב להגיע לגמר עם שפקס שיהיה קשה לעיכול בקרב קהל הצופים הישראלי שפחות מעריך אסטרטגיות ויותר אוהב לסמס לבשבקינים וטומי למיניהם.
הכל, אבל הכל למען אמא שלי שהבטחתי לה עוד בעונה הראשונה שאביא לה את הפרס ולמען עדי, אהובתי, איתה אני עומד להתחתן.
אז זהו, זה הסיפור שלי.
ועוד דבר קטן. הבנתי שגיא זו-ארץ מאד נעלב מהדברים שאמרתי עליו בראיון לפנאי פלוס. זה נאמר בבדיחות הדעת בלי כוונה לפגוע בו. הבחור מעולם לא עשה לי כלום באופן אישי, אז אני רוצה לנצל את הבמה הזו גם כדי להתנצל.
אושר ודר משתתפי "הישרדות אולסטארס" נתפסו מתקלחים ביחד!
זוג הנשמות התאומות אושר ודר מ"הישרדות אולסטארס" מתרחצים ומשתוללים בחוף הים בתל אביב ומדגמנים סימפוט פלוס פלוס אחד כלפי השני. לא בטוח אם הם התקלחו בגלל החול או שדר נזקק מקלחת קרה...
חשוב: פפריקה חריפה לטיפול בזמן התקף לב!!!
טיפול חיצוני עם פפריקה חריפה בזמן התקף לב
מצמצם תמותה של תאים בשריר הלב!!!
בכתב העת של אגודת הלב האמריקאית, סירקיוליישן ריסרצ', פורסם מחקר שנערך על עכברים בביה"ס לרפואה של אוניברסיטת סינסינטי. במחקר זה נמצא שאם בזמן התקף לב חסימתי יוצקים על בית החזה של העכברים תמיסה של פפריקה חריפה מומסת במים, חל צמצום של 85% בתמותה של תאים בלב שלהם. מסתבר שעקב הגירוי העצבי של הפפריקה החריפה, משתחרר אנזים מסוים שנמצא מצמצם במידה רבה את השיבושים במשק הסידן בגוף ובלב, שיבושים שקורים בשעת התקף לב והם האחראים העיקריים לתמותה של תאים בשריר הלב. צמצום בתמותת התאים קרה למרות העובדה שהתקף הלב היה חסימתי.
בעקבות תוצאות מחקר זה, החלו בבית החולים האוניברסיטאי שליד אוניברסיטת סינסינטי לטפל בהתקפי לב בעזרת אותו הטיפול - מריחה של משחה מכילת קפסיצין, החומר הפעיל בפפריקה חריפה, על בית החזה. משחה זו משמשת בטיפול חיצוני נגד כאבים.
התוצאות עם בני-אדם היו דומות – 85% פחות תמותה של תאים בשריר הלב!
טיפול כזה ניתן לבצע בבית באופן מיידי, עוד לפני שהגיע אמבולנס שמיועד לטיפול חירום בהתקפי לב ועוד לפני שמטפלים בחולה עם חומרים ממוססי קרישי דם המוחדרים לעורקים או כל טיפול מתקדם אחר.
ניתן לטפל בחולים בזמן התקף לב גם עם תמיסה של מים חמים, בטמפרטורה של חום הגוף, בהם ממוססים פפריקה חריפה. הכמות המומלצת היא כפית פפריקה על כוס מים חמים בחום הגוף או מעט יותר. בארה"ב טיפול כזה נערך בעבר ע" רופא בשם ג'והן כריסטופר שנפטר לפני מספר שנים. לדבריו, במשך 35 שנים בהן הוא הוזעק לטפל בחולים שסבלו מהתקף לב, הוא היה יוצק על החזה של החולה כוס מים חמים עם פפריקה, ואף חולה שטופל אצלו כך לא מת מההתקף!
מאחר וברפואה הקונבנציונאלית לא מתייחסים לטיפול אנקדוטי אלא רק לתוצאות מחקר מדעי ומבוקר שעונה לכל הכללים, לא התייחסו לטיפול מציל חיים זה אלא רק אחרי סיכום המחקר על העכברים. ראש צוות המחקר, שערך את הניסוי עם העכברים, חבר אל הקרדיולוג הבכיר בבית החולים שליד אונ' סינסינטי וביחד הם טיפלו באנשים בזמן התקף לב, כאמור בהצלחה מירבית.
לדברי החוקרים, יש סבירות שטיפול כזה יעזור גם לחולי לב, שעברו אירוע לב חמור ומועמדים להשתלת לב – זה יתרום לאיכות חייהם עד להשתלת הלב. סביר להניח שגם אם הייתה פגיעה בלב, לא עד כדי צורך בהשתלה, טיפול כזה יכול לתרום לחולה. טיפול חיצוני כזה, אותו ניתן לעשות בבית גם עם ממחטה או מגבת מטבח קטנה ספוגה במים חמים מעורבבים עם פפריקה חריפה, הוא פשוט, מהיר ונטול נזקים. לדעתי, בכל בית בו יש אנשים מבוגרים, או עם רקע של סיכונים להתקף לב, חשוב להחזיק פפריקה חריפה על כל צרה שלא תבוא. בכל מקום בגוף בו מניחים רטייה ספוגה בפפריקה חריפה מהולה במים, יש אחרי מספר דקות זרימת דם מוגברת והתחממות מקומית.
טיפול זה מאושר ע"י מנהל התרופות האמריקאי והוא בטוח לחלוטין, יש רק להימנע ממגע של הפפריקה עם העין.
מצמצם תמותה של תאים בשריר הלב!!!
בכתב העת של אגודת הלב האמריקאית, סירקיוליישן ריסרצ', פורסם מחקר שנערך על עכברים בביה"ס לרפואה של אוניברסיטת סינסינטי. במחקר זה נמצא שאם בזמן התקף לב חסימתי יוצקים על בית החזה של העכברים תמיסה של פפריקה חריפה מומסת במים, חל צמצום של 85% בתמותה של תאים בלב שלהם. מסתבר שעקב הגירוי העצבי של הפפריקה החריפה, משתחרר אנזים מסוים שנמצא מצמצם במידה רבה את השיבושים במשק הסידן בגוף ובלב, שיבושים שקורים בשעת התקף לב והם האחראים העיקריים לתמותה של תאים בשריר הלב. צמצום בתמותת התאים קרה למרות העובדה שהתקף הלב היה חסימתי.
בעקבות תוצאות מחקר זה, החלו בבית החולים האוניברסיטאי שליד אוניברסיטת סינסינטי לטפל בהתקפי לב בעזרת אותו הטיפול - מריחה של משחה מכילת קפסיצין, החומר הפעיל בפפריקה חריפה, על בית החזה. משחה זו משמשת בטיפול חיצוני נגד כאבים.
התוצאות עם בני-אדם היו דומות – 85% פחות תמותה של תאים בשריר הלב!
טיפול כזה ניתן לבצע בבית באופן מיידי, עוד לפני שהגיע אמבולנס שמיועד לטיפול חירום בהתקפי לב ועוד לפני שמטפלים בחולה עם חומרים ממוססי קרישי דם המוחדרים לעורקים או כל טיפול מתקדם אחר.
ניתן לטפל בחולים בזמן התקף לב גם עם תמיסה של מים חמים, בטמפרטורה של חום הגוף, בהם ממוססים פפריקה חריפה. הכמות המומלצת היא כפית פפריקה על כוס מים חמים בחום הגוף או מעט יותר. בארה"ב טיפול כזה נערך בעבר ע" רופא בשם ג'והן כריסטופר שנפטר לפני מספר שנים. לדבריו, במשך 35 שנים בהן הוא הוזעק לטפל בחולים שסבלו מהתקף לב, הוא היה יוצק על החזה של החולה כוס מים חמים עם פפריקה, ואף חולה שטופל אצלו כך לא מת מההתקף!
מאחר וברפואה הקונבנציונאלית לא מתייחסים לטיפול אנקדוטי אלא רק לתוצאות מחקר מדעי ומבוקר שעונה לכל הכללים, לא התייחסו לטיפול מציל חיים זה אלא רק אחרי סיכום המחקר על העכברים. ראש צוות המחקר, שערך את הניסוי עם העכברים, חבר אל הקרדיולוג הבכיר בבית החולים שליד אונ' סינסינטי וביחד הם טיפלו באנשים בזמן התקף לב, כאמור בהצלחה מירבית.
לדברי החוקרים, יש סבירות שטיפול כזה יעזור גם לחולי לב, שעברו אירוע לב חמור ומועמדים להשתלת לב – זה יתרום לאיכות חייהם עד להשתלת הלב. סביר להניח שגם אם הייתה פגיעה בלב, לא עד כדי צורך בהשתלה, טיפול כזה יכול לתרום לחולה. טיפול חיצוני כזה, אותו ניתן לעשות בבית גם עם ממחטה או מגבת מטבח קטנה ספוגה במים חמים מעורבבים עם פפריקה חריפה, הוא פשוט, מהיר ונטול נזקים. לדעתי, בכל בית בו יש אנשים מבוגרים, או עם רקע של סיכונים להתקף לב, חשוב להחזיק פפריקה חריפה על כל צרה שלא תבוא. בכל מקום בגוף בו מניחים רטייה ספוגה בפפריקה חריפה מהולה במים, יש אחרי מספר דקות זרימת דם מוגברת והתחממות מקומית.
טיפול זה מאושר ע"י מנהל התרופות האמריקאי והוא בטוח לחלוטין, יש רק להימנע ממגע של הפפריקה עם העין.
יום שני, 30 באוגוסט 2010
מה עושים לילד שנתפס גונב באירן! תמונות קשות!! (18+)
ילד בן 8 נתפס בשוק באיראן כשהוא גונב ככר לחם.
הוא נענש בו במקום בשם האיסלאם. זרועו נמעכה על-ידי מכונית, כך שיותר לא יוכל לגנוב, או בכלל להזיז אותה.
זה מה שנקרא – צדק איראני !
הוא נענש בו במקום בשם האיסלאם. זרועו נמעכה על-ידי מכונית, כך שיותר לא יוכל לגנוב, או בכלל להזיז אותה.
זה מה שנקרא – צדק איראני !
הירשם ל-
רשומות (Atom)