בזמן שבהפקת הישרדות ובערוץ 10 בוחרים להתערב בצורה בוטה בנסיון לגרום למהפך ולהביא לזכייתה של שרון רפאלי, הבלוג החליט לתת במה לשורד שבאמת שרד כבר הכל - עידן קפון. קבלו את קפון בלי מסכות ואם כל האמת על הדרך בה הוא הוא נלחם להשתתף בעונה הזאת, וגם מה הוא חושב על ההפקה שמקדמת את שרון? לבסוף יש התנצלות בפני גיא זוארץ.
קודם כל, חשוב לי לפתוח ולציין שעם כל הכבוד לתחרות ביני, בשבקין, מקס ושרון על תואר השורד האחרון, אתמול ציינו את יום הולדתו של גלעד שליט, השורד האמיתי של מדינת ישראל שבאמת כבר הגיע הזמן לשחרר אותו. פשוט בושה שזעקה שלמה של משפחת שליט ועם ישראל שצעד מאחוריהם (ביניהם גם אני ואיתי שטראוס) נשארת ללא התיחסות וללא מענה.
אם שמתם לב, מבין כל הפיינליסטים רק שרון קבלה במה רשמית בכתבה מאד גדולה במגזין סוף השבוע של ישראל היום שמאדרת, משבחת ומהללת אותה; בשבקין קיבל כתבה גדולה לפני שבוע במוסף שבעה לילות ורק אני ושפקס נותרנו בצד. זה מאד מזכיר לי את גמר העונה השלישית, אז רגע לפני הגמר טלכו קיבל כתבה גדולה במוסף סוף השבוע של מעריב ואילו שי נותר בצל. צוחק מי שצוחק אחרון.בסוף אנחנו זוכרים מי ניצח.
אבל זה כבר ממזמן לא מפתיע אותי כי זה הסיפור שלי גם לאורך כל המשחק. אני היחידי מבין השורדים שהשתתפו מחדש שלא פנו אליהם, אלא אני הייתי זה שפנה להפקה ושכנעתי אותם לשתף אותי, בדיוק כמו בעונה הראשונה, אז הייתי השורד היחידי שלא הוזמן לאודישנים, אלא יצרתי קשר עם העורך הראשי ושכנעתי אותו לתת לי הזדמנות להוכיח את עצמי . גם בשדה התעופה הבנתי שאני בצרות צרורות כשראיתי שכולם הגיעו עם בריתות מוכנות מהבית. אנגלנדר הסתחבק עם מרינה כאילו הם מכירים שנים וגם דן הצטרף אליהם לאחר מספר ימים, מעיין ומירית היו בלתי ניתנות להפרדה והצטופפו בחברת בשבקין והיחידה שהייתה בודדה כמוני הייתה אביגיל, אלגנטית (התאימה את צבע החולצה למזוודה וזה מיד לכד את תשומת ליבי) ושקטה.
גם על האי לא הפסיקו לרדוף אותי. כבר בתחילת המשחק מעיין אמרה לי שהיא לא יכולה לסבול את מרינה וגם בשבקין שיגע אותי שצריך להדיח את אנגלנדר כי הוא פחד שהוא יקח לו חסינויות בהמשך. אני דווקא ניסיתי להעביר את המידע למרינה, אבל מרוב שהיא לא האמינה לי מהעונה הראשונה היא מיד רצה למעין וספרה לה את מה שאמרתי (קטע שלא שודר). מעין כמובן הגנה על עצמה וספרה שאני משקר. כתוצאה מכך הפכתי מיד למועמד ראשון ו-ודאי להדחה. כך למעשה התנהל כל המשחק שלי. כל הזמן רצו להדיח אותי, אבל תמיד שמרתי על קור רוח כי במשחק הזה כל דקה הכל יכול להשתנות וכך אכן היה. רצו להדיח אותי ואז רבו על הגרלה, רצו להדיח אותי ואז רבו על עוגת שוקולד ואני תמיד נצלתי את המצב כדי לחבור לשני הצדדים ולהסית אותם אחד נגד השני.
אני מרגיש שנתתי את הנשמה במשחק הזה. יצאתי לעונה הזו באמצע החורף, בלי הכנה ועם כרס של אחד שיושב במשרד כל היום. אבל כבר מהתחלה קפצתי במים על אריאלה והצלתי את השבט (טקטיקה שמנו המציא דרך אגב, פשוט אף אחד לא רצה לקפוץ על אריאלה כי חששו שזה לא יראה טוב בטלוויזיה), לקחתי אחריות להוביל את השבט בעיניים עיוורות, נתתי פייט לבשבקין מתחת למים, אכלתי שרצים בשביל הוטו, זכיתי בחסינות וויתרתי עליה, נקרעתי על העמוד ועוד... בנוסף, אתם אולי לא רואים את זה, אבל אל תשכחו שאנשים גם חיים שם על האי הזה. בשבקין היה אלוף המחנאות ותמיד דאג לאש, גם איתי, דן, גיא ואנגלנדר היו מאד פעילים וגם אני. תמיד נתתי יד במחנה, התעסקתי המון באש, בעיקר בימי שבט מאיון. וכמובן, השקעתי המון גם בצד האסטרטגי של המשחק. הגעתי לבד ונרדף והצלחתי להגיע עד הלום. לאורך הדרך, למרות כל האזהרות נגדי, היו לי בריתות עם כל היושבים בחבר המושבעים ולפעמים אפילו פעמיים עם שחקנים (כמו דן ומירית) שכבר פעלתי פעם אחת נגד הברית שלהם. חברתי לשפקס בתחילת האיחוד כשאף אחד עדיין לא ספר אותו והברית הזו שאני ומקס אוהבים לכנות אותה בשם "כשקפון פגש את שפקס" הוכיחה את עצמה בצורה משמעותית. הגעתי עם יריבים מעונות קודמות, כמעט חסר סיכוי להתקדם והחלטתי שבמקום לבנות בריתות פשוט אפרק אותן וכך היה (גם בהדחה של לידר אל תשכחו שהוטו היה אצל אביגיל, כך שהכוח להחליט מי יודח בברית של שפקס היה בידיים של הברית שלי עם נתן ואביגיל). אני חושב שאני ואביגיל גם הפכנו למתמודדים הראשונים בהישרדות שלקחנו בחשבון, בעודנו על האי, גם את ההצבעה באס.אמ.אסים כחלק מהאסטרטגיה שלנו. היה לנו ברור שמסורת הדחת הקהל שהחלה בעונה השנייה תחול גם בעונה הרביעית ולכן חשוב להגיע לגמר עם שפקס שיהיה קשה לעיכול בקרב קהל הצופים הישראלי שפחות מעריך אסטרטגיות ויותר אוהב לסמס לבשבקינים וטומי למיניהם.
הכל, אבל הכל למען אמא שלי שהבטחתי לה עוד בעונה הראשונה שאביא לה את הפרס ולמען עדי, אהובתי, איתה אני עומד להתחתן.
אז זהו, זה הסיפור שלי.
ועוד דבר קטן. הבנתי שגיא זו-ארץ מאד נעלב מהדברים שאמרתי עליו בראיון לפנאי פלוס. זה נאמר בבדיחות הדעת בלי כוונה לפגוע בו. הבחור מעולם לא עשה לי כלום באופן אישי, אז אני רוצה לנצל את הבמה הזו גם כדי להתנצל.
קודם כל, חשוב לי לפתוח ולציין שעם כל הכבוד לתחרות ביני, בשבקין, מקס ושרון על תואר השורד האחרון, אתמול ציינו את יום הולדתו של גלעד שליט, השורד האמיתי של מדינת ישראל שבאמת כבר הגיע הזמן לשחרר אותו. פשוט בושה שזעקה שלמה של משפחת שליט ועם ישראל שצעד מאחוריהם (ביניהם גם אני ואיתי שטראוס) נשארת ללא התיחסות וללא מענה.
אם שמתם לב, מבין כל הפיינליסטים רק שרון קבלה במה רשמית בכתבה מאד גדולה במגזין סוף השבוע של ישראל היום שמאדרת, משבחת ומהללת אותה; בשבקין קיבל כתבה גדולה לפני שבוע במוסף שבעה לילות ורק אני ושפקס נותרנו בצד. זה מאד מזכיר לי את גמר העונה השלישית, אז רגע לפני הגמר טלכו קיבל כתבה גדולה במוסף סוף השבוע של מעריב ואילו שי נותר בצל. צוחק מי שצוחק אחרון.בסוף אנחנו זוכרים מי ניצח.
אבל זה כבר ממזמן לא מפתיע אותי כי זה הסיפור שלי גם לאורך כל המשחק. אני היחידי מבין השורדים שהשתתפו מחדש שלא פנו אליהם, אלא אני הייתי זה שפנה להפקה ושכנעתי אותם לשתף אותי, בדיוק כמו בעונה הראשונה, אז הייתי השורד היחידי שלא הוזמן לאודישנים, אלא יצרתי קשר עם העורך הראשי ושכנעתי אותו לתת לי הזדמנות להוכיח את עצמי . גם בשדה התעופה הבנתי שאני בצרות צרורות כשראיתי שכולם הגיעו עם בריתות מוכנות מהבית. אנגלנדר הסתחבק עם מרינה כאילו הם מכירים שנים וגם דן הצטרף אליהם לאחר מספר ימים, מעיין ומירית היו בלתי ניתנות להפרדה והצטופפו בחברת בשבקין והיחידה שהייתה בודדה כמוני הייתה אביגיל, אלגנטית (התאימה את צבע החולצה למזוודה וזה מיד לכד את תשומת ליבי) ושקטה.
גם על האי לא הפסיקו לרדוף אותי. כבר בתחילת המשחק מעיין אמרה לי שהיא לא יכולה לסבול את מרינה וגם בשבקין שיגע אותי שצריך להדיח את אנגלנדר כי הוא פחד שהוא יקח לו חסינויות בהמשך. אני דווקא ניסיתי להעביר את המידע למרינה, אבל מרוב שהיא לא האמינה לי מהעונה הראשונה היא מיד רצה למעין וספרה לה את מה שאמרתי (קטע שלא שודר). מעין כמובן הגנה על עצמה וספרה שאני משקר. כתוצאה מכך הפכתי מיד למועמד ראשון ו-ודאי להדחה. כך למעשה התנהל כל המשחק שלי. כל הזמן רצו להדיח אותי, אבל תמיד שמרתי על קור רוח כי במשחק הזה כל דקה הכל יכול להשתנות וכך אכן היה. רצו להדיח אותי ואז רבו על הגרלה, רצו להדיח אותי ואז רבו על עוגת שוקולד ואני תמיד נצלתי את המצב כדי לחבור לשני הצדדים ולהסית אותם אחד נגד השני.
אני מרגיש שנתתי את הנשמה במשחק הזה. יצאתי לעונה הזו באמצע החורף, בלי הכנה ועם כרס של אחד שיושב במשרד כל היום. אבל כבר מהתחלה קפצתי במים על אריאלה והצלתי את השבט (טקטיקה שמנו המציא דרך אגב, פשוט אף אחד לא רצה לקפוץ על אריאלה כי חששו שזה לא יראה טוב בטלוויזיה), לקחתי אחריות להוביל את השבט בעיניים עיוורות, נתתי פייט לבשבקין מתחת למים, אכלתי שרצים בשביל הוטו, זכיתי בחסינות וויתרתי עליה, נקרעתי על העמוד ועוד... בנוסף, אתם אולי לא רואים את זה, אבל אל תשכחו שאנשים גם חיים שם על האי הזה. בשבקין היה אלוף המחנאות ותמיד דאג לאש, גם איתי, דן, גיא ואנגלנדר היו מאד פעילים וגם אני. תמיד נתתי יד במחנה, התעסקתי המון באש, בעיקר בימי שבט מאיון. וכמובן, השקעתי המון גם בצד האסטרטגי של המשחק. הגעתי לבד ונרדף והצלחתי להגיע עד הלום. לאורך הדרך, למרות כל האזהרות נגדי, היו לי בריתות עם כל היושבים בחבר המושבעים ולפעמים אפילו פעמיים עם שחקנים (כמו דן ומירית) שכבר פעלתי פעם אחת נגד הברית שלהם. חברתי לשפקס בתחילת האיחוד כשאף אחד עדיין לא ספר אותו והברית הזו שאני ומקס אוהבים לכנות אותה בשם "כשקפון פגש את שפקס" הוכיחה את עצמה בצורה משמעותית. הגעתי עם יריבים מעונות קודמות, כמעט חסר סיכוי להתקדם והחלטתי שבמקום לבנות בריתות פשוט אפרק אותן וכך היה (גם בהדחה של לידר אל תשכחו שהוטו היה אצל אביגיל, כך שהכוח להחליט מי יודח בברית של שפקס היה בידיים של הברית שלי עם נתן ואביגיל). אני חושב שאני ואביגיל גם הפכנו למתמודדים הראשונים בהישרדות שלקחנו בחשבון, בעודנו על האי, גם את ההצבעה באס.אמ.אסים כחלק מהאסטרטגיה שלנו. היה לנו ברור שמסורת הדחת הקהל שהחלה בעונה השנייה תחול גם בעונה הרביעית ולכן חשוב להגיע לגמר עם שפקס שיהיה קשה לעיכול בקרב קהל הצופים הישראלי שפחות מעריך אסטרטגיות ויותר אוהב לסמס לבשבקינים וטומי למיניהם.
הכל, אבל הכל למען אמא שלי שהבטחתי לה עוד בעונה הראשונה שאביא לה את הפרס ולמען עדי, אהובתי, איתה אני עומד להתחתן.
אז זהו, זה הסיפור שלי.
ועוד דבר קטן. הבנתי שגיא זו-ארץ מאד נעלב מהדברים שאמרתי עליו בראיון לפנאי פלוס. זה נאמר בבדיחות הדעת בלי כוונה לפגוע בו. הבחור מעולם לא עשה לי כלום באופן אישי, אז אני רוצה לנצל את הבמה הזו גם כדי להתנצל.
שלום,
